הסעודה המלכותית - ארבוקבלי
לאחר טיול בן שנה ברחבי העולם הבית החדש שלי נראה שקט משהו בשעות הלילה ,
אני עדיין מרגיש אורח כאן הרי אני רגיל לאכסניות ובתי הארחה שונים בהם כולם הינם אורחים, אך כאן בבניין אין " אורחים נוספים" כמוני, כולם מסודרים בחיים שלהם עבודה, חדר כושר, בית קפה תל אביבי, ורק אני עדיין אורח פה.
שקט מוזר כל אחד "בבית שלו" גורם לי לצמרמורת בלתי נעימה,תל אביב זאת לא דראמסאללה...
אין לי טלוויזיה ומוזר לי להיות פתאום לבד בבניין הזה עמוס האנשים שלא מכירים אחד את השני
במחוות רצון לתהליך ההשתקעות הקרב ובא החלטתי לסדר הבלאגן של הארגזים שעדיין לא התחלתי בפירוקם.
בעודי בוחן ומנסה לעמוד ממושבי על הכורסא את העבודה העומדת בפניי. הבחנתי באחד הארגזים שכתוב עלי ו"תמונות" , אני פותח אותו מוציא ואלבום תמונות ראשון, הרבה זמן עבר מאז התבוננתי באלבומי התמונות שלי ובדחף של התחמקות מעבודת הסדר העומדת בפניי פתחתי עמוד תמונות ראשון והתחלתי לעיין בעברי.
מספר תמונות מהילדות שלי ושל המשפחה, אחי ההורים, בני ובנות דודים שמעלים בי הרהורים וזכרונות מן העבר.
ילדות מוזרה עברה על כוחותינו, אי שם בית עני לפי הסטנדרטים העולמיים אך מנטליות של "אנשים עשירים"
הורי כהרבה משפחות טובת בישראל היו מהגרים אשר עזבו את כל רכושם והחיים העשירים אותם הם חיו אי שם בגלות בכדי לעלות לארץ המובטחת, "ארץ זבת חלב ודבש", "ארץ ההבטחות", "מדינת היהודים" .
כן הורי עלו לארץ המובטחת הזאת כשהייתי בן שנה, הם הגיעו ממעמד מאוד עשיר, וכשמגדירים מאוד עשיר כוונת המשורר היא שיש לי תמונות בגיל שנה יושב על אחד מהעצים שהיה בחצר ביתם , גזע העץ הזה נראה בתמונות יותר גדול מכל הבית הזה שאני יושב בו עכשיו ובחישוב טריגונומארי מזהיר ניתן להניח כי הבית שהיה לנו שם מן הסתם הוא בערך בגודל של כל הרחוב פה 
ומארץ זאת הם מגיעים ל "ארץ המובטחת" "וזבת העוני" ועושים זאת בגאווה ו "בנפש יהודית הומיה".
כמובן שהמצב בארץ המובטחת השתנה עם עלייתם לארץ, אבי היה נעלם ב5 בבוקר מהבית, אני אישית לא הספקתי לראות אותו בשעות כאלה אך ידעתי שהשעון המעורר בחדר הוריי היה מצלצל ב 4 ומחצה בצהרים ולכן ניתן להניח שכך הוא היה מעיר את אבי ב 4.30 בבוקר.
גם בלילה לא הייתי מספיק לראות אותו כשהוא היה חוזר לקראת חצות לאחר יום עבודה מפרך.
היום אני מבין שיש להעריך את הבן אדם הזה שהגיע בתור דוקטור לכימיה לארץ ועבד בתור פועל כ 16 שעות ביממה 6 ימים בשבוע וכן מוצאי שבת בכדי לפרנס אותנו.
העבודה שלו התבצעה במשמרות וברוב הימים הוא היה עושה משמרת כפולה.
ממושבי בכורסה אני נזכר כיצד אחי ואני רעדנו מפחד כשהוא הגיע ועדיין לא היינו ישנים במיטה, הרי ילדים צריכים לישון בשעה שמונה, מה לעשות שאז לא ידעו לעכל ילדים היפר אקטיביים כמונו.
וכך חיינו לנו על סף העוני מיום ליום בבית קטן בחולון כשבמהלך השנים המצב הכלכלי הלך והשתפר בזכות חריצותם של הוריי והיום ניתן להגיד כי המשפחה הפכה להיות מבוססת ונינוחה.
אני חוזר ונזכר בימים שיכולנו להחשב משפחה ענייה, היום בדיעבד אני יכול להגיד שהיינו עניים אך אז לא הערכתי את מצבנו כמת שאני רואה זאתו היום, ובעיקר בזכות הוריי שהצליחו לגדל אותנו בתוך המערבולת שבה שחו ועשו זאת בחיוך ובהצלחה בדרכם המיוחדת.
אחת מן התמונות באלבום הנה תמונה במטבח הבית הקטן בו גרנו כשאנו יושבים בארוחת בוקר של יום שבת , אמי, אחי ואני (אבי כנראה צילם את התמונה, זה הבוקר היחידי שהוא היה בבית מימי השבוע) ואוכלים ארבויקבלי.
הנחתי רגע את האלבום מהיד נשענתי אחורה הדלקתי סיגריה, והתחלתי לחשוב על הימים ההם, ופתאום הבנתי משהו שהעלה בי גלי צחוק, עשן הסיגריה חנק אותי כשאני צוחק.
"ארבויקבלי, ארבויקבלי ארבויקבלי" התרוממתי והתחלתי לרקוד מכה על תוף הקונגס ויוצר לעצמי מיקצב מוסיקלי שאיפשר לי להתנועע ולהתחיל לרקוד מרעיד את הבניין העייף משהו בתל אביב..
טוב אז בכדי להסביר לכם את מנהג ארוחות יום השבת בבוקר, אני חייב לציין פרט חשוב מארסנל הזיכרונות שלי,
בתור ילדים ידענו שאנו עומדים לאכול ביום שבת את המעדן הכי מדהים בעולם ויום שבת הפך להיות "היום של הסעודה המלכותית"
"ארבויקלי" ככה כנתה את המאכל אמי שהייתה אחראית על המצאת המאה הזאת. וכיאה לארוחת מלכים כל השבוע היינו מחכים לארוחה הזאת שתשבור את שבוע הסנדוויצ'ים והמרקים ששנאנו.
וכך כמנהג לוח השנה בכל 7 ימים בדיוק, ביום שבת ב 10 ושלושים בבוקר לצלילי מוסיקה עברית מרשת ג' הייתה מגיעה הארוחה החגיגית "הסעודה המלכותית" והיינו זוכים לאכול ממיטב המטבח של אימי .
עם השנים הארוחה הזאת נדחקה הצידה ואני לא זוכר מתי פעם אחרונה אכלתי את המעדן האלוהי הזה, אולי הגיע הזמן לשחזר זאת עכשיו..
עד כאן זה כמובן לא מוזר ולא מעניין במיוחד אך לשם העניין אני אפרט את המתכון להכנת המטעם.
בכדי להכין ארבויקבלי צריכים את המרכיבים הבאים ונא להכין אותם מראש.
שאריות לחם מהשבוע.
כף של גבינת 9% או כל גבינה זולה שבנמצא.
קומקום
מי ברז
קורטוב מלח
* לארבויקבלי משופר לימי חג יש להכין גם קצת שום
תהליך הכנה
- אנא הוסף את מי הברז אותם הכנת מראש לקומקום .
- את הקומקום המלא יש להניח על הכיריים בבישול איטי עד למצב רתיחה.
- בזמן שהמים מתבשלים לאיטם יש לקחת את שאריות הלחם ולבצוע אותם בעדינות לצלחות מרק לפי מספר הסועדים (עדיף צלחת לסועד, במידה ויש מחסור בצלחות אפשר לחלק צלחת אחת בין מספר סועדים).
- יש להוסיף כף מהגבינה אותה הכנת מראש לכל צלחת.
- לאחר רתיחת המים יש להוסיף את המים הרתוחים בעדינות לצלחות.
- את השום (במידה ויש) יש לבצוע לפיסות קטנות ולהוסיף שווה בשווה לצלחות.
- להמליח לפי הצורך.
- יש להגיש לשולחן ביראת כבוד, ולהתנהג כאילו וזהו מעדן אלוהי.
וכך באמת חשבנו "מעדן פשוט אלוהי" אלוהים יודע עד וכמה זה היה טעים לנו בזמנו, היינו טורפים את המאכל המדהים הזה ומבקשים תוספת במידה והיה.
היום כשאני חושב על הארבויקלי, אני מבין שבעצם זה המאכל שהם יכלו להרשות לעצמם, אך הם מכרו לנו את זה בתור מעדן.
אני רוצה לציין כאן שההערכה שלי להורים גדלה עם השנים, למרות כל הוויכוחים ואי ההסכמות שישנן והיו ויהיו עם השנים.
ההורים שלי הראו לי בפעם הראשונה כי העושר הוא לא בא כתוצאה ממה שיש לך בבנק אלא מאופן המחשבה על החיים, וכי לא חייבים להיות עשירים בכדי להיות מאושרים.י
RSS feed Comments
| < הקודם |
|---|
