מטאטא הרחובות הזקן הוא חלק מספר סיפורים שלא יצא עדיין ומאוחסן היכן שהוא במגירה
"בפינת הרחובות אבן גבירול ודרך השלום הוקם לו פאב "
התקופה הייתה סוף חיי הלילה בחיי, סוף תקופת משרד ההפקות וחיי ההוללות הלילית, לאחר שנתיים של הפקות אירועים ומסיבות ברנז'איות פרשתי לטובת חיי היום, אך פה נוצרה בעיה קריטית לעובד בוקר, " לא יכולתי לישון בלילות !"
לא יכולתי ללכת לישון כאחד מבני האנוש ולכן חיפשתי לי מקומות בהם אוכל להעביר את לילותיי וכך נחתתי בערב אחד אצל מוש בעל הבית של הפאב המוזכר 6 שורות מעלה.
מוש כרוב בעליהם של עסקי הלילה בעיר היה חבר שלי, והנחיתה בפאב שלו הייתה מושלמת, הייתי מגיע קרוב לחצות כל יום יושב לי שעתיים שלוש ארבע או לפי העניין שהתפתח באותו הערב ואז פורש לשינה קצרה לפני עבודת הבוקר.
מכיוון שהפאב היה פאב חדש הוא היה די "ריק" וכך מצאנו את עצמנו לילה אחרי לילה שישה חברים קבועים יושבים בשולחן שהוצאנו החוצה בכדי להתרשם מן העוברים והשבים (והן האומללות של הריק שבפנוך הפאב) ומנהלים שיחות שיכורים "ברומו של עולם",
נשמע מגוחך משהו להגיד ברומו של עולם על שיחות שכרות אך באמת כך היה.
ברגעי שעמום אלו אנשים מוזרים מאוכלוסיית דרי הלילה התל אביבי התווספו אל כוחותינו ערב אחרי ערב, קוראים בכף היד, דוסים סטלנים, מקבצי נדבות אשר סיפרו לנו על חייהם וכמובן אנחנו ברגעי ההתעלות שלנו ישבנו וניסינו להגיע לעומק של הדברים בכל סיטואציה וסיטואציה, חקרנו את עצמנו, חקרנו את הרחוב, את עוברי האורח התמימים. חקרנו איך חיים בביבים, ולמה אלוהים פה או שם, ואיך הכוכבים משפיעים על גורל האדם, ושיחות ורעיונות אינסופיים עברו במשך ששת החודשים הראשונים לקיומו של הפאב.
וכך מדי לילה בלילה למדנו לזהות את הדמויות החולפות להן וכיוונן היום, וכמובן את דרי הלילה כמונו שנמאים כמותנו בחיי הלילה לחסרי השינה.
דמות אחת התעלתה על כולם מדי ערב וכמונו העבירה מספר שעות לא מבוטל ליד הבאר.
" מטאטא הרחובות הזקן שהיה מנקה את רחוב אבן גבירול"
מדי ערב הוא היה עובר לידנו ומקים אותנו מן השולחן בכדי לטאטא מסביבנו את המרצפות המלוכלכות, הוא היה בן 65 בערך שיערו היה לבן ובצבץ תחת הכובע שחבש על ראשו, קומתו יחסית לגיל הייתה זקופה ומאין שלוות נפש עצומה קרנה ממנו.
אחד מן הדברים שהדהימו אותי אצלו היה הדיוק והקפדנות המצויה בבני פולין בה הוא ניקה מרצפת אחרי מרצפת, "הוא לא החמיץ ולא סנטימטר מרובע אחד" הוא שיפשף את רחוב אבן גבירול ברמה שסבתי לא ניקתה את ביתה!
הרחוב נראה בתקופתו כפרוזדור בית מרקחת בשוויצריה הקטנה או הגדולה או השוקולד.
וכחוקר מקצועי של עולמם של דיירי הלילה השאלה שקיננה במוחי הצעיר, היא למה?
מדוע הוא מנקה את הרחוב כל כך טוב? הרי ידוע שמנקי הרחוב עובדים בקבלנות "גמרת הלכת ! " ולמען ההשוואה מנקה של רחוב מקביל שהיו מוקצבים לו שבע שעות לניקיון הרחוב היה גומר אותו בחמש וחצי שעות והולך הביתה מוקדם. \
אך לא כך מטאטא הרחובות הזקן שלנו! הוא היה משתהה על כל פינה על כל סדק במדרכה ולא מחמיץ פרור, במקום שבע שעות הוא היה נשאר שמונה ויותר.
בתחילה הוא די הפריע לנו כשהיה מקים אותנו מרבצנו בכדי לנקות מתחת לשולחן שגררנו החוצה. "הוא הרי לא יכול להחמיץ סנטים ברחוב שלו" אך עם הזמן התרגלנו לנוכחותו וקיבלנו את פניו בשמחה כשהיה מגיע.
ואז יום אחד קרה המקרה וכמו כל האנשים המוזרים שהצטרפו אלינו מצאנו דרך להזמין אותו בנעימות לשולחננו והזמנו אותו לשתות איתנו כוס בירה ובהברקה אחת קטנה זאת חיברנו אותו ללב החבורה המוזרה שלנו כאחד מהחברים.
הוא התיישב עמנו ונראה כי הוא הרגיש בבית, הוא הוריד את כובעו וחשף בלורית שיער לבנה שירדה לה קדימה על עיניים כחולות.
עולה מברית המועצות ידענו זאת מן העבר לפי המבטא בו ביקש מאיתנו לקום כל יום מהשולחן שלנו, תודה הוא אמר במבטא קל כשמוש הביא לו את כוס הבירה וחייך בחיוך מאיר עיניים.
ומעיניו הכחולות השתקפה חכמת חיים שהעידה כי הוא לא היה מנקה רחובות כל חייו.
ישבתי מולו וחיים שלמים ומחשבות על עברו חלפו אל מול עיניי " הוא בטח היה איזה מהנדס או מורה שם בארץ מוצאו" והנה הוא מגיע לכאן בגיל מבוגר ונאלץ לעבוד בעבודה נוראית זאת, " לבי התכווץ למחשבה עליו" ורעד עבר בגווי כשאני מתבייש מן המדינה שלנו לרגע, אך חיוכו לאחר לגימה ראשונה החזירה אותי בחזרה מהמחשבות.
אני כבר לא זוכר את שמו של מנקה הרחובות היקר שלנו, אך אחד מהדברים החקוקים במוחי היא תשובתו העילגת לשאלה שהעסיקה אותנו כל כך כשראינו אותו ערב אחר ערב.
"למה אתה מנקה כל כך טוב, הרי אתה יכול ללכת הביתה מוקדם? "
נשאלה השאלה בסופו של דבר.
השאלה פה נראית קצרה אך העברית בפיו הייתה עברית מתובלת בקורטוב חזק של מבטא, ויש לציין שגם לנו היה קורטוב של אלכוהול בשפתנו ולקח זמן לא קצר להבהיר את השאלה והמשתמע ממנה.
ולאחר שהוא הבין את השאלה הוא חשב לרגע וענה בקול בוטח ובמבטא כבד את אחת התשובה להלן שבשבילה החל כל הסיפור
"אני מעביר תשובה זאת כתובה במבטא רוסי כפי שצריך להגות אותה"
אם אני עושה מהר עבודה בשביל לגמור, אני אולי גומר אחרי 6 שעות, אבל כל שש שעות זה אני חושב מתי אני הולך הביתה, הוא השתהה לשנייה ואז הוסיף, אבל אם אני עובד ועשה עבדה טוב, אני אוהב עבדה ושמונה שעות אני נהנה ולא סובל.
האמירה הייתה מוזרה לנו בהתחשב בעובדת האלכוהול שזרם בעורקינו והמבטא המוזר שהיה בפיו וקשיי השפה.
הוא נשאר עמנו עד שגמר לשתות ואז קם אמר שוב פעם תודה רבה, והלך לדרכו.
מאותו יום והלאה הוא נהיה אחד מהחברה, והיה מתקבל בלחיצות ידיים בכל פעם שעבר עם המטאטא, האהבה שלו לעבודה עוררה בנו יראת כבוד לחכמת הזקן.
כמה שנים לאחר מכן ירדתי לסוף דעתו של הזקן החכם,
כל עבודה שתעשה אותה על הצד הטוב ביותר תאהב אותה בסופו של דבר ותקבל את הערכת עמיתיך,
אך החשוב יותר הוא שכשאתה מתמקד בכל דבר שהוא ונותן לו את הלב אז אתה מגיע למצב מדידטיבי שעצם העשייה היא הריפוי.
לא צריך לסבול מעבודה - ולא משום עשיה - צריך לעשות אותה מכל הלב, כי אז הלב מקבל בחזרה.
וזה השכר או המתנה הכי גדולה שאנו יכולים לקבל.
RSS feed Comments
| < הקודם | הבא > |
|---|
