מהו קורס בניסים

"קורס בניסים", כשמו כן הוא - קורס לימוד עצמי המורכב משלושה ספרים; טקסט שמסביר את מערכת החשיבה שלו, ספר עבודה ובו 365 שיעורים לתרגול מעשי, אחד לכל יום, והמדריך למורים, הכתוב בצורה של שאלות ותשובות.
נקודת המוצא של הספר היא שבמהות האמיתית שלנו אנחנו אהבה, כפופים לדעת (חוקי אלוהים) ובמצב של אחדות איתו. לא נולדנו ולא מתנו. נבראנו. את האמת הזו אנחנו לא זוכרים, משום שאנחנו מאמינים שאנחנו פרודים מאלוהים (או האהבה). אמונה זו יצרה את התפישה.
באמצעות ספר העבודה, שהוא לב העבודה המעשית, אנחנו לומדים לוותר על התפישה ולהתחבר למי שאנחנו בַאמת - רוח. לומדים לרפא את הפירוד בשכל (mind) - המקום היחיד שבו ייתכן שינוי.
הניסים והסליחה הם הכלים שבעזרתם אנחנו משנים את התפישה. באמצעות הניסים אנחנו מתגברים על פחד ואשמה. נס הוא ביטוי של אהבה, שינוי תפישה (shift)  מ"ראייה" מתוך פחד, ל"ראייה" מתוך אהבה, ונקרא כך משום אהבה אינה כפופה לחוקים של זמן, מקום או חלל.  בטקסט קיימים עוד 49 עקרונות של ניסים, המסבירים בפרוטרוט מהם ניסים.
הסליחה היא כלי מעשי לפירוק אשמה בתוכנו - אשמה המונעת מאיתנו את המגע עם האהבה, או אלוהים. אי אפשר לזכור את אלוהים לבד. הוא נמצא בכל אחד מאיתנו והדרך אליו היא באמצעות הסליחה לעצמנו - דרך הסליחה לאחר. לב ליבו של הקורס והעבודה מתמקדים בריפוי מערכות יחסים בחיינו באמצעות הסליחה. 

לא ממש הבנתי מה זה - התפישה נוצרה כתוצאה מהאמונה שאנחנו פרודים מאלוהים.

לא היה חסר לנו כלום עד "הפירוד" מאלוהים. כשהקורס אומר פירוד מאלוהים, הוא מתכוון לכך שבחרנו להאמין שאנחנו פרודים ממנו. בַאמת הפירוד לא התרחש אף פעם. חלמנו חלום.  מרגע שבחרנו במחשבת הפירוד, "יצרנו" עוד מערכת חשיבה, זרה לחלוטין למחשבת וחוקי אלוהים.
במצב של אחדות עם אלוהים אנחנו שוכנים בו לבטח, יודעים בוודאות שאנחנו אהבה. התקשורת איתו  מושלמת ובשכלנו רק מחשבות אוהבות. מצב זה מתקיים כל הזמן, ללא קשר לעובדה שאנחנו מאמינים בזה או לא.
מחשבת הפירוד, המקור העמוק והחבוי לכל רגשות האשמה שלנו, סיפרה לנו שאנחנו מוגבלים וחלשים. כוחה של מחשבה בשילוב הכח האלוהי הבורא שבתוכנו הוא עצום. אסור לזלזל בו.
אם עד "הפירוד" היינו אהבה, הרי שהתפישה מדגישה בדיוק את ההיפך - נולדנו חלשים, חסרי הגנה וחסרי אונים. הדינאמיקה של התפישה היא שקודם אנחנו "רואים" את העולם הפנימי  ואחר כך משליכים אותו החוצה. לכן, מה שאני חושבת על העולם, הוא לא בהכרח מה שאתה חושב עליו. לכל אחד מאיתנו יש סט מחשבות שליליות וסיוטים משלו.
הדעת מתאפיינת בכך שהיא "אמת, תחת חוק אחד, חוק האהבה, או האלוהים. אמת אינה ניתנת לשינוי, היא נצחית ואינה משתמעת לשתי פנים.... היא מעבר ללמידה מפני שהיא מעבר לזמן ולתהליך. אין לה הפכים, לא התחלה ולא סוף. היא פשוט קיימת.
עולם התפישה, מאידך, הוא עולם של זמן, של שינוי, התחלות וסיומים. הוא מבוסס על פרשנות ולא על עובדות. הוא עולם של לידה ומוות המבוסס על אמונה בחוסר, באובדן, בפירוד ובמוות. הוא עולם נלמד ולא מוענק, בררני בהדגשיו התפישתיים, בלתי יציב בתפקודיו ולא מדויק בפרשנויותיו." ( קורס בניסים, מתוך המבוא)
בעזרת התרגול היומי, הבנת הרעיונות המרכזיים של הספר והשימוש בכלים שהוא מציע - אנחנו מגיעים להיפוך המחשבה על מי אנחנו בַאמת. התרגול הופך את דרך החשיבה החדשה ליותר ויותר נגישה (ומועדפת), ובעקבות זאת אנחנו חווים יותר אהבה ושלווה ונשענים על מערכת יציבה ועקבית.

כשמתחילים ללמוד את הנושא ומבצעים את התרגולים - מתי אפשר לראות שינוי כלשהו? איך זה משליך על החיים שלנו? האם יש לכך השפעה בעבודה, בלימודים, בתקשורת עם חברים, מכרים ומשפחה. האם ניתן ללמוד תרגילים ספציפיים לדבר מסוים שאנו מעוניינים "להוציא החוצה/ללמוד/לחזק בנו" או שצריך ללמוד לפי רצף מסודר בקבוצה?

קשה להגיד מתי בדיוק אפשר לראות שינוי כלשהו. זה עניין מאוד אישי. כשאני התחלתי, השנה הראשונה (שנת התרגולים של השיעורים) היתה מאוד קשה ומבלבלת. למעשה מדובר בהיפוך מחשבתי מוחלט, מעין רכישת שפה חדשה, והדבר דורש תרגול. לימוד בקבוצה אינו תנאי ללימוד הקורס. מעצם היותו ספר, אפשר ללמוד ולתרגל אותו לבד, אבל העובדה שעברתי את השנה הזו עם קבוצה ומורה הקלה עלי מאוד, במיוחד בהתמדה ובאפשרות לשתף אחרים במה שעבר עלי.
לתרגול הקורס יש תוצאות ממשיות. אחרת לא הייתי מאמצת אותו כדרך חיים. גם הקורס חוזר ומדגיש שזהו קורס מעשי. לא עוד פילוסופיה. מאחר והעקרונות שלו מכוונים כלפי הפתרון במקור, ולא הסימפטום, הוא נוגע בכל תחום בחיינו. כל הכלים ישימים לכל הבעיות, ובאותה דרך. אין תרגיל אחד שהוא טוב יותר לבעיה מסוימת. זה כמובן כולל עבודה, לימודים, תקשורת עם חברים וכל מה שקשור למערכות יחסים. אני לא רואה שיש כאן על הפלנטה הזו משהו אחר חוץ ממערכות יחסים, על כל הגוונים שלהם. העולם הוא בית הספר, מערכות היחסים שלנו הם הכיתה והשיעורים שלנו הם התרגולים המתמידים בסליחה ושינוי התפישה.
המטרה של התרגולים היא הרחבת השקט הפנימי ו"כמות השלווה" שאנחנו חווים תלויה מאוד בכמות ההתנגדויות שיש לכל אחד מאיתנו לחוות אותה. ויש לכולנו.
אני זוכרת ימים שלמים של כעסים וטינות, בימי התרגול, שגרמו לי עוד יותר אשמה, עד שקראתי מה אומר על זה אחד המורים הגדולים  של הקורס: 'אם עבר עליך יום שלם ולא זכרת את השיעור, תגיד תודה. זה היה יום נהדר, כי זכית לראות את כמות ההתנגדויות שלך. במצב אחר לא היית יכול לראות אותן'.
ספר העבודה בנוי ככה שהחלק הראשון שלו הוא פרימה של דרך המחשבה הנוכחית שלנו, והחלק השני הוא בנייה של דרך המחשבה שהקורס מציע. ההנחיה היחידה היא לתרגל רק שיעור אחד ביום. כלומר, אפשר להתחיל עם שיעור מס' 220, למשל, ולא עם שיעור מס' 1. מי שמתרגל לבד בבית יכול לבחור. כשמתרגלים בקבוצה, עובדים לפי הרצף הכתוב - משיעור 1 עד 365.
סיומו של תרגול ספר העבודה אינו מתיימר לסיים את תוכנית הלימודים שלנו. זוהי רק ההתחלה. בסופו נמסר התלמיד לידי המדריכה שלו - השכינה. "שתכוון את כל המשך הלימוד כפי שהיא רואה לנכון" (קורס בניסים, מתוך המבוא)