הוא בוחן את עצמו- ידיים, רגליים, הראש במקום, הוא נושם. מה לא בסדר? הגוף מרגיש כאילו ישן כבר שנים, אבל הוא לא, הוא יודע שהוא לא.
משהו חסר.
הבגדים שלו מפוזרים ביעילות על הכיסא ליד המיטה, תיק שלא נראה שלה, כן התיק שלו שוכב בפינה.
משהו חסר.
הוא פקח את עיניו מכוסה בזיעה קרה. מה קרה?
הוא הסתכל מסביב. המקום מוכר, הוא לא בבית, אבל מוכר. יש מישהי לידו. הוא הסתובב וזיהה, הכי חשוב שהוא זוכר. הוא גם זוכר את עצמו. כואב לו איפה שהו בגוף, מאוד כואב. אבל הוא לא יודע איפה, הוא עוד לא יודע.
הוא בוחן את עצמו- ידיים, רגליים, הראש במקום, הוא נושם. מה לא בסדר? הגוף מרגיש כאילו ישן כבר שנים, אבל הוא לא, הוא יודע שהוא לא.
משהו חסר.
הבגדים שלו מפוזרים ביעילות על הכיסא ליד המיטה, תיק שלא נראה שלה, כן התיק שלו שוכב בפינה.
משהו חסר.
הוא בודק את הפלאפון. חסר לו כוח בסוללה, אבל זה לא זה. חסר נוזלים בגוף. הוא שותה. המים עמדו שם רק כמה שעות (הוא לא בטוח למה, אבל את זה הוא יודע). הצמאה עזבה, אבל...
... משהו עדיין חסר.
הוא נשכב ומסתובב אליה. מחבק אותה, אבל לא מצליח להפסיק לחשוב. לא מצליח להיפטר מהמחשבה אפילו בכוח. סוג של הרגשה בלתי פוסקת, כאילו הוחדרה למוחו באיזה ניתוח סודי.
היא מחייכת בשנתה והוא מאבד לרגע את חוט המחשבה.... היא יפה כל כך!
המחשבות מתחלפות בלי להודיע. כל מה שהוא חושב כרגע זאת היא. הוא מחבק אותה חזק יותר ועוצם את עיניו. קשה להירדם, נשימותיה נשמעות לו כשיר אהבה, הדופק העדין שלה גורם לו לרעוד בקצב ועיניה, אפילו כשעצומות- הכי יפות בעולם.
הוא מנשק אותה קלות ומקרב אותה עוד טיפה לעצמו, בעדינות שלא תתעורר.
היא מתעוררת. מסתובבת אליו רק לשניה, נותנת לו במתנה נשיקה על השפתיים.
" רק 4 לפנות בוקר, אין לך לב?" – היא לוחשת לו בחצי חיוך ומסתובבת בחזרה.
"כמובן,- הוא כמעט צועק,- לב!"
RSS feed Comments
| < הקודם | הבא > |
|---|
