אדריכלות עתידנית בעידן האור של שנות המאה ה 21

נכתב ע"י אור לי הראל

אדריכלות עתידית

אור לי (אודרילי) הראל - מרכז אוריגון

פב.2010

בפתחו של חודש פברואר אנו קשובים לאנרגיות חדשות של אור וצבע כשפה עכשווית שתבחר ללוות אותנו מעתה ולאורך כל 1000 השנים הקרובות. ככל שניפתח לאנרגיה הזאת מהר יותר ובזרימה, כן יש כל הסיכויים שנוכל לאפשר לעצמנו לבטוח בחיים חדשים שאולי עוד לא כל כך ברורים לרובנו.
לשמחתי זכיתי כבר לפני יותר מ 20 שנה לחיות ב אור באופן כלשהו ודרכו לחוות את כל עולמות קשת הצבעים שאפשרו לי לחוות באופן גמיש את השינויים האדריכליים שקרו בעולם במהירות הבזק. אם ב 20 שנים אלו חוויתי את הדברים באופן כלשהו לבדי עם קובץ של מיעוטים כמוני בעולם, היום אני עדה לכך שהשפה של האור והצבע תופסת תאוצה במהירות האור והיא לא תאפשר יותר לאיש מביננו להישאר אדיש או מאחור. כשאנו טסים מעל כדור הארץ היום, אנו נוכחים לראות כמה ערים נבנו רק בעשור האחרון ובקצב 'מטורף'. חלק גדול מהמקומות בעולם היום נראה כ 'גוש' בטון מסיבי שאינו נותן מנוח לא לעין ולא למי שחי עליו או בתוכו. מרבית החמרים הנלווים לבניה בעיצוב פנים אינם בריאים במיוחד בלשון המעטה והתחושה הכללית עלולה וכבר נמצאת אצל מרביתנו, יוצרת תחושה של כובד ולא רק בשל המבנים בהם אנו חיים והבניינים העולים לגובה, כמו בשל הצפיפות ההולכת וגוברת בבניה ובמרחקים שבין בית לבית. במקביל הפאות הירוקות הולכות ומצטמצמות בשל אזלת הקרקע במרבית המדינות.
השכילו מספר קבלנים חכמים ואדריכלים חדשניים לבנות היום סביבות בר קיימא עם גנים רחבים ופארקים המאפשרים פינות משחק וטיול לילדים ולבני משפחותיהם בשעות שלאחר העבודה ובסופי שבוע. עדיין האווירה הכללית מותאמת לכל מי שמאמין בבניה לגובה ולחיים בקבוצות של אנשים בצפיפות. הבניה היום יוצרת באופן סמוי צורות חיים מוכתבות מראש ל30-40 שנים הקרובות באותם מקומות של בניה לגובה, כפי שבעבר התרגלנו למבני רכבת לאורך קרוב יותר לאדמה וסיגלנו צורות חיים שתאמו מבנים אלו. היום המבנה של פעם זהה למבנה של היום רק שבמקום לאורך, הבית עלה לגובה.
והיכן אנו מבחינים בינינו בשינויים יוצאי הדופן?
בגישה. הגישה התקשורתית בעיקר, למרות היותה מנותקת באופן כלשהו בשל הקרבה למסכים וטכנולוגיה, בכל זאת מתחייבת דווקא ממנה הקרבה במקביל. אנשים מחפשים קרבה ולא תמיד יודעים עדין איך למצוא אותה. כך נמצאו כל מועדוני הספורט באזורי המגורים מלאים למדי בחברויות של כמה דקות עד שעות כל יום, פעילויות ספורטיביות בשעות הפנאי וכאמור הפארקים והגנים הרחבים המאפשרים פאות אויר לעת מצוא.
עד כה תיארתי מצב מצוי שמוכר כמעט לכולנו ולרובנו. המצב החדש והאחר הפחות מוכר ובכל זאת נמצא בשוליים 'כמתגנב' אל חיינו החדשים מדבר על 2 אפשרויות מדהימות של חיים המשלבות חשיבה רוחנית גבוהה עם חיים של חומר מדומה ובכל זאת כלכלי עבור רובנו. הבניינים הם מסה של חומר בעל צורה כזאת או אחרת.
מי שמכיר מעט את העולמות הרוחניים יודע כי צורה היא עניין יחסי הקשור בתפיסתנו את החומר כבעל צפיפות כזאת או אחרת. כלומר צורה יכולה להשתנות אם אנחנו מוכנים להשתנות. והדבר נכון לגבי כל צורה בכל מצב שהוא.
כלומר: קיר הוא עניין יחסי. הוא יכול להיות מבטון אם נרצה שלא לעבור אותו לעולם. באותה מידה הוא יכול להיות מוגדר כקרן אור בצבע X המאפשרת הגדרת שטחים כשהיא שקופה ובכל זאת תוחמת. כפי שקירות בתוך הבית בעבר היו בעלי עובי של 15 ס"מ ויותר והפכו לקלילים עם עובי של 10 ס"מ ו 7 ס"מ מאוחר יותר כך גם הקירות בינינו בני האדם החלו נופלים עם הזמן והגבולות הפכו להיות ברורים פחות, אולי פחות מדי.
מה שאני באה לומר הוא שהמבנים שהיום נראים ליניאריים עדיין לחלוטין לא בהכרח יראו כך בעתיד. וככל שהזרימה בינינו תלך ותגדל כפי שמסתמן שקורה יותר ויותר, רעיונית, מינית, חברתית, ועסקית, כך גם תראה הזרימה האדריכלית כפי שכבר קורה בפנים. הפנים ישביח את המראה גם באדריכלות המבנה מבחוץ. ולא רק בית כאן בית שם אלא שכונות שלמות ידברו בניהם באותה השפה. כפי שפעם אנשים שדיברו את שפת האור והצבע נחשבו גבוליים עד הזויים לחלוטין כך גם אדריכלים שהיום מוכנים להתנסות בדוגמאות אלו נחשבים עדיין חריגים במיוחד. לעומת זאת לשמחתי אני כבר מכירה אחד או שניים שמעיזים באמת. הפרדות נוספות שאנו מכירים בבניה העכשווית מתאפשרות על ידי בניה והקמה של קירות ירוקים כפאות של אוויר בתוך הבית ומה שמוכר לאדריכלים, מהר מאוד עובר גם לקונים הגרים בתוך הבתים. קירות אלו משנים את כל התפיסה של הבית ומזכירים לנו את הגנים התלויים של בבל לפני אלפי שנים ובמקביל בבתים של היום את המראה המדהים של שילוב הייטק גבוה עם חצר בכל זאת חיה ובאופן חדשני ואחר.
ובכן אל פחד העולם שלפנינו מעניין ביותר ויכתיב לנו חידושים במהירות הבזק שכדאי שנזרום איתם ופחות נמצא בצורך לשמר ולדבוק כל הזמן במוכר. ההיסטוריה לעולם נשמרת. היא רק משנה מעט את צורתה כאמור עכשיו ואת צפיפות החומר ממנה הייתה מורכבת במאות השנים האחרונות.
בתקווה שהשפה ברורה למרביתנו אני מסיימת בנימה אופטימית זאת את הכתבה הקטנה הזאת ומקווה לפגוש אותנו שוב בקרוב במשהו עסיסי לא פחות. אמן ואמן המשך שבוע מרענן ויצירתי עבור כולנו.